כהן נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

בפניי מונחת תביעתה של גב' כהן מרים ילידת 1965 (להלן: "התובעת") לפיצויים בגין תאונה שארעה לה ביום 6.1.10 עת חצתה כביש ברחוב ארלוזורוב בתל אביב-יפו, כשלפתע פגע בה אופנוע (להלן :"התאונה"). האופנוע היה מבוטח ע"י המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" (להלן: "הנתבעת").

מטעם בית המשפט מונו מספר מומחים רפואיים בתחומים שונים, אשר קבעו כי לתובעת נותרה נכויות רפואיות צמיתות. לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק מטעמם, הצעתי ביום 9.10.12 לצדדים כי ינסו להגיע להסדר פשרה על בסיס הצעת בית המשפט. משהודיעו הצדדים כי לא מקבלים את הצעת בית המשפט, קבעתי את התיק לדיון הוכחות וביום 19.5.13 העידה התובעת. באותו יום הצדדים הגיעו להסדר דיוני לתיקון פורמאלי של כתב התביעה, באופן שיוסף הנהג מר יאיר שכטר כנתבע נוסף בתיק, והם סיכמו את טענותיהם בעל פה.

ב"כ התובעת המלומד טוען שהתובעת נפגעה בכל חלקי גופה, ואבידה את הכרתה. ממקום התאונה נלקחה התובעת לבית חולים "איכילוב" באמצעות אמבולנס, שם אובחנה כסובלת מפגיעות בראש, בצוואר וכן אבחן קונטיוזיות בחזה תוך מצב נפשי ירוד עם התקפי חרדה וכאבים בכל הגוף. התובעת אושפזה במשך 9 ימים, והיא שוחררה עם הנחיות להמשך מעקב רפואי וטיפול במרפאות עיניים, נוירוכירוגיה, פה ולסת וטראומה. כמו כן, נוכח מצבה הנפשי הירוד הופנתה לייעוץ פסיכולוגי, וכן לייעוץ דיאטאני, וטיפול תרופתי. (ראה מכתב השחרור מטעם בית חולים איכלוב, "סיכום אשפוז- המלצות", נספחה ב' לכתב התביעה). התובעת נבדקה ע"י מספר מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. בתחום האורטופדי מונה ד"ר מריו אייכנבלט, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 39(3) לקובץ תקנות המל"ל.

בתחום הנוירולוגי מונה ד"ר רון דבי אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 28(5) א' I לקובץ תקנות המל"ל.

בתחום הפסיכיאטרי מונה ד"ר דניאל גרופר אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 7.5% לפי סעיף 34(ב)2 לקובץ תקנות המל"ל.

התובעת טענה כי נכותה המשוקללת עומדת על שיעור של 21.9%.

ב"כ הנתבעת המלומד לא הכחיש את החבות לפיצוי בגין התאונה, אך חלק על סכום הפיצוי, ועל רכיביו, ובכלל על הנכות התפקודית. לטענתו, לתובעת לא נגרמו נכויות פונקציונאליות כלל וכלל, במיוחד כאשר עברו יותר משלוש שנים מיום התאונה, ולתובעת לא נגרמו הפסדי שכר כלשהם.

דיון והכרעה

משאין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותה של הנתבעת לתאונה, אעבור לדון עתה בשאלת הנכות והנזק.

הנכות הרפואית והתפקודית

בית המשפט מינה שלושה מומחים, בתחום האורטופדי, בתחום הנוירולוגי ובתחום הפסיכיאטרי. אשר קבעו לתובעת נכויות צמיתה.

ב"כ התובעת טען כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 21.9%, אך לפי חישוב אריתמטי משקלל, נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 20.9%.

שלושת המומחים לא זומנו לעדות. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במכלול ראיותיהם, אינני מוצא לסטות ממסקנותיהם וקביעותיהם של המומחים הרפואיים.

המומחים הרפואיים קבעו את שקבעו בהסתמך על המסמכים והחומר הרפואי הרלוונטי שעמד בפניהם. התרשמתי כי מסקנותיהם של המומחים מבוססות כדבעי והם התקבלו לאחר בחינה ושקילה של מכלול הנסיבות הרלוונטיות.

משכך אני מקבל את הנאמר בחוות הדעת, וקובע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 20.9 %.

התובעת עשתה את חישוביה על תוך הסתמכות כי נכותה התפקודית היא שווה לנכותה הרפואית, ואילו הנתבעת טענה כי נכותה התפקודית של התובעת הינה נמוכה מנכותה הרפואית, ואפילו כלל לא נגרם לתובעת נכות תפקודית. הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה. לפיכך ומונחה על ידי הפסיקה (ראה למשל ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792), הנני קובע שהפגיעה ביכולת ההשתכרות של התובעת תהא בגובה 20.9%.

הפסד שכר לעבר לעתיד

ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש.